<h1>ראב"ן שו"ת סימן ל"ה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ברם צריכין אנן למילף טעמא מאי אמרינן במקצת ברכות על. כגון על המילה, על השחיטה, על אכילת מצה, על אכילת מרור, על ביעור חמץ, ועל פדיון הבן, ועל כיסוי הדם, ועל נטילת לולב, ועל נטילת ידים, ועל מקרא מגילה, ודכוותהון. ובמקצת ברכות לא אמרינן בהו על, כגון לישב בסוכה, להתעטף בציצית, להפריש חלה, להפריש תרומה, לשמוע בקול שופר, לקרוא את הלל, לגמור את ההלל, להדליק נר של חנוכה ודכוותהון. וטעמא דמסתבר לי אליעזר בגוויה, דכל ברכה שהיא על מעשה דבר אחד שעשייתו של אותו דבר לפי שעה ונגמרה המצוה באותו מעשה, מברך על. כגון על המילה שהוא באבר אחד ובעשיית המילה נגמרה כל מצות המילה לפי שעה, וכן שחיטה כששוחט בצואר נגמרה מצות שחיטת בהמה זו לפי שעה. וכן מצה ומרור נמי נגמר מצות אכילה לפי שעה באותה אכילה לבדה כדכתב [במדבר ט'] על מצות ומרורים יאכלוהו, דאין מצותן אלא לילה הראשון דכתב [שמות י"ב] בערב תאכלו מצות ובאכילה אחת נפיק. וכן ביעור חמץ, באמירתו כל חמירא דאיכא וכו' נגמרה מצות הביעור לפי שעה. וכן נטילת ידים מן הנטלה, כשנשפך על ידיו נגמרה מצות הנטילה לפי שעה, דא"צ שוב ליטול ידיו כל היום אם התנה בשחרית כשנטל, ואפילו לא התנה, מיהו מצות נטילה זו נגמרה, שא"צ ליטול עוד כל זמן שלא הסיח דעתו מן הנטילה. וכן נטילת לולב בנטילתו לפי שעה נגמרה מצותו של אותו היום כדאמרי' [סוכה מ"ב.] כיון דאגביהה נפיק ביה. וכן קריאת מגילה שהיא נקראת כאיגרת בלא הפסק פסוקים הוי כל קריאתה מעשה אחת וקריאתה גמר מצותה. וכן על כיסוי הדם עשיית הכיסוי הוי לפי שעה והוא גמר מצותה. וכן פדיון הבן לפי שעה שנותן לכהן נגמרה המצוה. ובכל אילו מצות שעשייתן לפי שעה מברך עליהם בא"י אלקינו מלך העולם על מצוה שצויתני לעשות דאין עשיית המצות אלא בנגמרה. ומה שמברך אבי הבן אחר המילה להכניסו בבריתו, ולא לפני המילה, משום דברכה זו אינה על עשיית המצוה אלא על קיום המצוה על שקיים מה שאמר הקב"ה לאברהם [בראשית י"ז] ואתה את בריתי תשמור [וגו'], ועל המילה היא ברכה של עשיית [ה]מצוה, והכי נמי אמרינן [ברכות מ"ד:] בתפילין דאע"ג שבירך על הנחתן ביום מברך על סילוקן בלילה לשמור חוקיו משום דכתב בהו ושמרת את החוקה הזאת וגו'. אבל כל ברכה שהיא על מעשה שאינו בדבר אחד ואינו לפי שעה ולא נגמרה המצוה באותה עשייה, אינו מברך על, כגון לישב בסוכה דאינה לפי שעה אלא מצותה שבעה ימים עם הלילות דכתיב [ויקרא כ"ג] בסוכות תשבו שבעת ימים, ולאחר ז' ימים אז נגמרה המצוה, הילכך מברך כל שעה שנכנס לישב בה לישב בסוכה, דמשמע לישב עתה ולישב עוד דלא נגמרה המצוה, וכן להתעטף בציצית דלא נגמרה המצוה בהאי עיטוף דכל היום מצותו להכי מברך להתעטף בציצית, וכן להפריש חלה ותרומה לא נגמרה מצותן עד שעת נתינה לכהן. וקריאת ההלל לא דמי לקריאת מגילה, לפי שבקריאת הלל יש בו הפסקות בסוף כל מזמור הללויה, וגם שליח ציבור מפסיק בהודו ובאנא, ולא הוי גמר מצוה עד שיגמור כל המזמורים, הילכך לא הוי ברכה על דבר אחד כמו מקרא מגילה, אלא על כל מזמור ומזמור, להכי מברכים לקרוא את ההלל כלומר לקרוא כל מזמור ומזמור, וכן לגמור. וכן להדליק נר של חנוכה, לפי שבכל הלילות לבד מלילה הראשון יש בו נירות להדליק ולא נגמרה המצוה עד שמדליק כל הנירות, להכי מברך להדליק דמשמע להדליק כל נר ונר, ולא חילקו ברכת לילה הראשון משאר לילות. וכן לשמוע בקול שופר, לפי שהוא חלוק לג' סדרים תשר"ת ג' פעמים סדר הראשון ותש"ת ג"פ סדר השני ותר"ת [ג"פ] סדר השלישי ולא נגמרה המצוה עד לאחר כל הסדרים, להכי מברך לשמוע בקול שופר של כל סדר וסדר. ומה שמברכים לשמוע בקול שופר ואין מברכין לתקוע בשופר, משום דבתקיעה בלא שמיעה לא נפיק, כדתנן [ר"ה כ"ז:] התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם לא יצא, אלמא אע"ג דתקע כיון דלא שמע אלא הברת הבור והדות והפיטם לא יצא אא"כ שמע קול השופר, להכי מברך לשמוע בקול שופר. וטעם שלי מהא דאמרי' בהקומץ רבה במנחות [ל"ו.] דסדר הנחת תפילין מניח של יד והדר של ראש כדכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך, ואמרי' על תפילין של יד מברך להניח תפילין ועל של ראש מברך על מצות תפילין, וגמר לא הוי עד לאחר הנחת תפילה של ראש, ש"מ דהיכא דלא נגמרה כל המצוה לא מברך על, ומדמברך על של ראש על, ש"מ דכל היכא דהוי גמר מצוה מברך על.
